מודל מדיליאני ומילר מסביר לנו האם שימוש בדרכי מימון שונות עשוי לייצר ערך כלכלי לבעלי המניות, והאם האם לחברות עם פעילות זהה ומבנה הון שונה יכול להיות שווי שונה. אבל עם כל כך הרבה השפעות חיצוניות כמו הסיכון לחדלות פירעון, יתרונות ועלויות סוכן, ומידע אסימטרי, מהי השורה התחתונה עבור המנהל הפיננסי של החברה?
ובכן, המסקנה הכי חשובה בנוגע למבנה הון נובעת מהקביעה הראשונה של מודיליאני ומילר שאומרת את הדבר הבא: בשוקי הון מושלמים, מבנה ההון של החברה משנה את עלות ההון של ההון העצמי, אך לא משנה את השווי של הנכסים של החברה, או במילים אחרות , את הסכום של החוב וההון העצמי שהחברה יכולה לגייס ממשקיעים חיצוניים.
אך מכיוון שאנחנו לא חיים בשוקי הון לא מושלמים, מבנה ההון האופטימלי תלוי בחוסר שלמויות שקיימות בשוק, כמו מיסים, עלויות מצוקה פיננסית, עלויות סוכן, ומידע אסימטרי.
כאשר מתוך כל חוסרי השלמויות שמשפיעות על מבנה ההון, חוסר השלמות הכי משמעותי והכי משפיע הוא המיסים.
מגן המס על תשלומי הריבית מאפשר לחברות להגדיל את שווי הנכסים, על ידי הימנעות חלקית מתשלומי המס.
כל שקל של חוב קבוע מספק לחברה מגן מס ששווה ל- שקלים, כאשר הוא יתרון המס האפקטיבי של החוב. כאשר עבור חברות עם כמות רווחים יציבה לפני מס, יתרון המס של החוב הוא המשמעותי ביותר.
אם כך, נשאלת השאלה, על כמה רווח תפעולי חברות צריכות להגן כאשר הן משתמשות בחוב לצורך קיזוז תשלומי המיסים על הרווח התפעולי.
ובכן התשובה היא שאם המינוף של החברה הוא גבוה מידי, קיים סיכון ממשי שהחברה לא תוכל לעמוד בתשלומי החוב, ותיכנס לחדלות פירעון. אך הסיכון של חדלות פירעון אינו בעיה בפני עצמה, אלא המצוקה הפיננסית שנגרמת בעקבותיו, היא הבעיה. וזאת מכיוון שמצוקה פיננסית יכולה להוביל לעלויות שונות שמפחיתות את שווי החברה. ועל כן כל חברה חייבת לאזן בין יתרונות המס של החוב שמעלים את השווי של החברה, לבין עלויות מצוקה פיננסית שמפחיתות משווי הנכסים של החברה.
כמו כן, עלויות סוכן ויתרונות הסוכן של מינוף הם גם פרמטרים חשובים שמשפיעים על מבנה ההון. יותר מידי חוב יכול לתמרץ מנהלים ובעלי מניות לקחת סיכונים גבוהים או להימנע מהשקעות טובות. אבל מינוף נמוך ותזרים מזומנים חופשי גבוה, יכולים לעודד הוצאות בזבזניות על ידי מנהלי החברה.
כאשר עלויות סוכן אלה יכולות להיות משמעותיות, עבור חברות שנמצאות במדינות שלא מעניקות הגנה חזקה למשקיעים, מפני ניצול של חברות לטובתם האישית של מנהלים או לטובתם האישית של בעלי המניות. ולכן, במצב זה, חוב קצר טווח יכול להיות בחירה מאוד אטרקטיבית של מימון, כאשר עלויות סוכן הן משמעותיות עבור החברה.
נדבח נוסף חשוב עבור חברה הוא שהיא חייבת לבחון בחכמה את התקשורת שהיא מנהלת עם המשקיעים שלה, ואת ההשפעה של מידע אסימטרי על בחירות המימון שלה. בגלל שלחדלות פירעון יש עלויות גבוהות עבור מנהלים, הגדלת המינוף יכולה לאותת על הביטחון העצמי של המנהלים ביכולות החברה לעמוד בתשלומי החוב שלה.
מצד המשקיעים, הדבר שמשקיעים צריכים לשים לב אליו הוא שמנהלים יכולים להטיב עם בעלי המניות הנוכחיים על ידי הנפקת מניות שמתומחרות ביתר, וזאת מכיוון למנהלים יש גישה למידע פנים על החברה, שלא זמין למשקיעים אחרים.
מכאן שמשקיעים חדשים יגיבו לדפוס התנהגות זה על ידי הפחתת המחיר שהם יסכימו לשלם עבור ניירות הערך שהחברה מנפיקה, דבר שיוביל להפחתת המחיר של ניירות הערך של החברה בעת ההכרזה על ההנפקה. כאשר ההשפעה של אפקט זה הינה הכי גבוהה עבור הנפקת מניות, מכיוון שהערך של מניות הוא הכי רגיש למידע פרטי שיש למנהלים.
על מנת להתמודד עם בעיית המידע האסימטרי הזו, כאשר חברה מעוניינת לעשות השקעה מסוימת, היא חייבת להסתמך ראשית על עודפי רווחים, שנית על הנפקת חוב, ורק לבסוף על הנפקת מניות. כאשר סדר העדפת מימון הזה הוא הכי רלוונטי כאשר סביר שלמנהלים יהיה מידע פנימי רב על שווי החברה, שאין ברשות המשקיעים.
לבסוף, חשוב להבין ששינוי מבנה ההון של חברה (לדוגמא, על ידי מכירה או רכישה מחדש של מניות או אגרות חוב) כרוך בעלויות עסקה, ולכן חברות לא ירצו לשנות את מבנה ההון שלהן אלא אם הוא מאוד רחוק ממבנה הון אופטימלי. כאשר עלויות עסקה הם עוד חוסר מושלמות שקיים בשוק, כתוצאה מכך, סביר שאצל רוב החברות, מרבית השינויים ביחס החוב להון עצמי יתרחשו באופן פאסיבי על ידי התנודות בשווי השוק של ההון העצמי שיגרמו בעקבות השינויים בשווי השוק של מניית החברה.
תחום זה נלמד באופן מעמיק ויסודי בקורס ניהול פיננסי של המרכז למומחיות פיננסית.
